ספרו הראשון של אהוד נוה –"זה לא שקספיר", מהווה קריאת תגר מעניינת אך בעת ובעונה אחת גם קלילה ומשעשעת אל מול   כמה דברים בעולם השירה.

על פניו מדובר בשירים שהם כרונלוגיה הומריסטית ברובה מחייו של הכותב לאורך השנים, החל מירושלים של ימי ילדותו הצבעונית, עבור דרך חוויות שונות מימי בחרותו וצעירותו, עד לימנו אלו, ימי הפייסבוק והרשתות החברתיות.

למעשה, השירים הללו הם מסע פיוטי, מלא שמחת חיים, ממזריות, אופטימיות, ובעיקר ראיה מרחבית מאוד של סיטואציות קיומיות שבהם השיר הוא אמצעי ריאלסטי מאוד המבטא נגיעה בחיים עצמם. הרבה יותר מעוד התכתבות הגיגית שעניינה "אושר", "מצוקה" להט נעורים" או הומור לשמו.

אהוד נוה הגיע לעולם השירה  מתחומי יצירה ועשיה שונים.

הוא יזם ואיש עסקים מצליח בתחומים שונים כמו עיצוב תכשיטים, מוצרי צריכה , טכנולוגיה ועוד.

אל הכתיבה הגיע לאחר שעבר מסלולי דרך וחיים רבים.

וגם פה, עניינו הוא נגיעה רב-תחומית, אבל גם אישית מאוד.

מבחינה זו הוא משלב בכתיבתו השירית משהו מאוד רנסנסי הנטמע גם במושג הישן והמכובד של טרובדור .

הטרובדורים היו למעשה זמרי עם שפעלו בכל רחבי אירופה עד סוף ימי הביניים.

הם כתבו או דיקלמו בעל פה את שיריהם והופיעו איתם בחוצות הערים והכפרים בימי הביניים  בפני קהלים רבים ומגוונים, החל מבני דלת העם ועד האצילים.

העולם של אז היה מכור לטרובדורים ושירתם מצאה נתיב לליבות אוהבים וסוחרים, אבירים ואיכרים, אצילים ולוחמים. מלכים וכמרים.

היא נגעה באהבה ,ובתהליכים שונים של החיים.

הייתה בהם ממזריות ותמימות כאחת.

בכתיבתו השירית אהוד נוה מחבר באופן מאוד מקורי את הטרובדריות לימנו אנו.

בעשייתו המגוונת הוא איש רנסנס מודרני.

בשילוב המיוחד הזה, הוא הצליח לצקת שירים שנותנים לקורא ולקוראת התבוננות משעשעת, מלאת חיים, עם הרבה קורטוב של תבונה וחוכמת חיים.

כתיבתו השירית היא מחורזת והמשקל שלה קליל, כמעט אווירירי, לכן ולא בכדי הוא אכן מחובר לגדול המחזאים והמשוררים בשפה האנגלית ויליאם שקספיר ולא לשווא הוא בחר לקרוא לספרו הראשון-"זה לא שקספיר".

היינו, בא להדגיש שאין כאן יומרות ספרותיות להידמות לשקספיר ויחד עם זאת, ובוודאות גמורה ,רוחו של ויליאם שקספיר שרויה אכן ממעל.

בשירים עצמם, בסגנון הכעין פיקרסקי המתכתב כל העת עם סיטואציות קיומיות, יום יומיות,  והטכניקה המעניינת מאוד היא חריזה קלה, מהירה וקומפקטית. שפה מדוייקת. חדות לשון חריפה, ושירה פתוחה מאוד שבה המשורר מתכתב בחום עם קוראיו וקוראתיו ומוליך אותם בקסם אל הנאה של הקריאה.

זהו בהחלט ייחוד חשוב, מתוחכם ופשוט כאחת. המשורר יוצר דיאלוג שירי עם קוראיו, והשפה אינה מחוז סגור, הרמטי להגיגי ליבו וייסורי נפשו, אלא דו-שיח שוטף, מלא חיות וחיים, הנוגע בהווית הקוראים ומתחבר אליהם, מיידית.

לסיכום-ספר השירה –"זה לא שקספיר", הוא מסע מענג ואסתטי של שירה אל השעשוע, התקוות היפות בחיינו, ונטילת החוויות הקיומיות שלנו, של כולנו, כמהלך חם לב לאנושיות ולאופטימיות הגדולה שאפשר למצוא בכל זאת בחיינו המודרנים.

וכל זאת בשפה שירית דינמית , חיה, דיאלוגית ועם זאת רבת משמעות פנימית.

"אֵצֶל סָבְתָא"

כך כתבה רחלי ברקת בפוסט ששיתפה:

אד אוהבת אני את שירו הנפלא של המשורר Ehud Naveh יליד ירושלים.

בכמוסת הזמן אוצר בלום מהעבר וההווה לעתיד לזיכרון עולם

לילדינו ולנכדינו לדור הבא, מסענו עד הלום.

בשירו של המשורר ישנה תחושה של משב רוח רענן המשורר מבטא תקופת חיים מהעבר שנטמעו בנו ,  שירו מעלה ערגונות לכל ירושלמי. שבויים אנו למקום זה.

את הסבתא הוא מחייה, את הבית הקט שהיה כארמון והתקופה בירושלים של פעם. הסבתא יכולה להיות , מזל או צלחה, בדמיונו הוא רואה את הסבתא כירושלים , ירושלים הצעירה וירושלים שהתבגרה והשתנתה, מלאי בקמטי עברה המפואר.

הוא מעביר לנו את תחושותיו ומה ספג מבית סבתא ומהעיר ירושלים בה גדל , סבתו של אודי מסמלת את הטוב והיפה, מלאת חן שאינה מקטרגת שקטה ומרוצה, כך שאר הסבתות.

"תִּלְבַּשׁ מֵיטַב מַחְלְצוֹתֶיהָ לִתְפִלָּה תָּשִׂים פָּנֶיהָ שָׁם שְׁכִינָה תֶּרֶד אֵלֶיהָ זֹאת תָּבוֹא תָּאִיר עֵינֶיהָ"

אוצר אנושי של אנשים תמימים שחיו חיים טובים למרות הקשיים , השמחה תמיד הייתה שרויה בם  ומרוצים במה שיש. הם ידעו מהי הסתפקות במועט  שזה היה בשבילם הטוב ביותר, תמיד תראה אותם מרוצים בחלקם, והתעלות נפש נדירה.

בית הכנסת היה מקום מפגש לכולם להודות לה' ומתוך אמונה יהיה מזל והצלחה בכל מעשי ידיהם .

ידעו האנשים הנאות קטנות ,מיני יסמין ותבלינים גדלים פורחים בעציצי פח , פשטות ויופי , הבישול על פרימוס היה האוכל הטעים ביותר בעולם.

הם ידעו להודות על כל מה שבורכו, בכל מה שעשו הייתה בהם קדושה , כקדושת ירושלים העיר האהובה.

תיאור מבנה הבית הקט,הבית המספר את סיפורו ,

המטבח שבחצר ככל הבתים , כמו בית סבתי וסבי בשכונת מזכרת משה.

לו הקירות היו יכולים לדבר היו מספרים מסתרי הבית , הקירות שעטפו חיינו מחדרי חדרים סיפורים זיכרונות וסודות כמוסים … לו הקירות היו יכולים לדבר….

תודה אודי יקר

‫אהוד תודה ,

אני אוהבת עד מאד את אופן הכתיבה שלך, את החפיפניקיות ששוזרת בתוכה לעתים לא מעט ביקורת –  בונה, מתקנת ואכפתית.

את העובדה שאתה לא מפחד לקחת אובייקט סתמי לכאורה ולהעצים אותו, את השנינות, השפה שמעקצצת בלשון והחרוזים שלעתים שוברים את השיניים!

מה שלא תעשה, אל תפסיק להיות אתה – תכתוב, תיצור, תצלם ותמשיך לפזר אהבה לכל דורש.

חצה יבשות וימים

כתב המשורר האהוב והדגול אהוד נוה.

אהוד יקר , איש רב פעלים , עליך נאמר איש אשכולות .נהנת מכל סיפור ושיר בספר , שנכתב בצורה הומוריסטית ומשעשעת על כל נושא , באשר הוא כואב, עצוב או שמח.ולאן שהגעת והגעת בזכות עקשנותך. "התפילה" חתם את הספר בצורה מרגשת מאוד ,

 בו אתה מודה לאל על כל שנתן והאיר דרכך. מעריכה ,מעריצה ומאחלת לך

עוד שנים רבות של הגשמה ועשייה

אהוד ממש נפלא. נהנתי מכל שורה. שלא תצטרך מלאכים כדי לכתוב שירים.

אתה כוכב בין כוכבים. הילד של כל הזמנים. בפיך כינור דוד חצוף ואדיב , כתוב אותך כמו היית שורה אחת ארוכה שאינה מעוניינת בהפסקה

כל הכבוד מסיה וידר על הדרך שפרצת, ועל החרוזים המעולים שמרפדים בהומור את הדרך שבה בחרת להתבטא.

היה הוא בעבר, בהווה וישאר בעתיד ילד טוב ירושלים, עניו, נחמד ונותן כבוד לבריות.

אהוד יקר.

המאזינים שלי כותבים לי תגידי לו תודה על הכתיבה השנונה שלו. שנון ומצחיק המשורר הזה.

אוהבים אותך מאוד ברדיו. הם צמאים לקולך, לקריאתך לנושאים שאתה בוחר להתמקד בהם.

לפינה שלך קראתי הפינה השנונה של אהוד נוה

אהוד-אהוב, פופולרי, חשים כלפיו אהדה אומן בלב ובנשמה הומור וכשרון כתיבה קלילה ונעימה הנוגעת בחייו של כול ישראלי ומעלה חיוך וזכרונות …

אליפות

בפונדקים אכן כבה הנר

ואילו אהוד עדיין ער

קולמוסו בקצב דוהר

הברות ומילים הוא בורר

וגם אם שייקספיר זה לא

את אהבתנו אליו ננציח פה

 שגעון! קראתי עליך בגוגל היום

בכדי להבין ולדעת מי אתה. איש מיוחד

גם לי חבר במרחקים ולו פניני לשון, ביום בהיר ישב לכתוב, חיטט בזכרון, ליקט אות אות, חבר מילים למשפטים, ואם לא פנינים הם, אזי אבני ספיר,

אהוד השובב, בכתביו אין רבב,

הכל הוא יודע, על שכן ועל רֵעַ

פעיל עכשיו וכן בעבר את השיא שבר

על הרע גבר בספרות נבר מתיחות לא גמר

רק לטובים חבר לאיש לא חייב דבר

אהוד נוה זהב הוא שווה.

למאסטר שאוהב לכתובאחרוז חרוז הוסיף מילה

זו משאלה וגם תפילה אשף מילים כזה שווה

חותם וזהו…אהוד נוה!

אותיות ומלים, מתגוששות,משתובבות, מתברברות, את אהוד אוהבות ,וסביבו מסתובבות.

His heart is a fountain of words there are many worlds

A power of his writing he touch the sky

 on the wings of words

תיאטרון חדש בלונדון שחקן ראשי סר אהוד נוה,

בעל אות העוז ,לצון,התמימות,רבגוניות, רב פנים ובינה.

שישים שנה אני לומד לכתוב

אך לא יצא לי לכתוב כל כך טוב

נהדר שאתה משתמש בהומור עצמי ובהומור בכלל.

כלי נחוץ וחזק. אהבתי!

אהוד יקר ,

אשריך שמצאת בית למילותייך. כול כך יפה הבעת כי את אוצרך,

מצאת לא בשמים ולא מעבר להרים ולים, אלא בתוכך אכן מתנת אל שאין לה תחליף

בכתיבתך הקו המאחד סגנונך המיוחד נוגע אתה בכול רובדי החיים, כתיבה עכשווית בהומור ובדמע.

 אהוד היקר

שוב העלת על שפתיי חיוך .כתיבתך כל כך יפה .אין עלייך

 אהוד

עונג של אותיות, מילים, משפטים, בתים בקיצור – שירים תודה

נהדר שאתה אהוד יקירי, ללא כחל וסרק מביע בהומור נפלא ומאפשר לנו לחדור לעולם חלומותיך הנפלא, המשך לחלום ולצור כי רק כך בשמחה נשרוד.

אודי,

מה אומר ומה אספר; כתיבתך עולה על כל דמיון, אוהבת לקרוא ,בעונג רב, ולצחוק ולחייך ,ולפעמים גם עצוב, עושה לך טוב בלב! אהבתי, אוהבת מאוהבת ומאושרת, לקרוא את ספרך, מאחלת לך הצלחה לספר הבא

בכתיבתו השירית אהוד נוה מחבר באופן מאוד מקורי את הטרובדריות לימינו אנו.

בעשייתו המגוונת הוא איש רנסנס מודרני

אהוד נהדר ומיוחד

מה נעים ומה נחמד שבכל יום נולד אחד, עם הומור ומצב רוח טוב תבורך כתיבתך משעשעת ונהדרת

איזה יופי אהוד..כה רומנטי ו"שרמנטי" ,חריזה יפיפיה והמון מטפאורה.

כשם שליטא היתה לירושלים דליטא, כך פלורידה תהא לירושלים דפלורידה

בזכות קולמוסך הבלתי נלאה, אהוד.

תודה

נהנתי מאוד לקרוא ולהבחין את היכולת המופלאה שלך לבחור נושא ולהביא אותו למסר עם טון של הומור אלגנטי.

חיים שלמים בכמה שורות ומילים, סכום עם תקווה,להמשיך בהבא… נפלא. קוראת שוב ושוב.

יופי של סיפור,יופי של חריזה, יופי של אינטונציה,,,, בקיצור,יופי אהוד!

 אהוד.

אתה האיש שחריזתו מגלגלת מצחוק ואת רצינות שירתו לא ניתן למחוק.

אף כתיבתך לא תמחק, וחברך לעד אותך חובק !!

כאשר אהוד נוה מדבר ושר,התוצאה היא נוה במדבר, אשר כל רעב וצמא ימצא בו את אשר יחסר.

זהו מבחינתי שיר השירים שלך

הוי,אתה תותח….הרגת אותי מצחוק על הבוקר!!!! אתה כותב נפלא ומדוייק!

אל תמות בטרם עת צריכים אותך חי ובועט עם הנייר והעט

דמיון כה פורה,אהוד ואולי גם כמה פנינים אוטוביוגרפיות משובצות פה ושם, אהוד. ההרפתקן,ידו בכל, אך יד כל בו לא מצליחה לנגוע. מועד לפורענויות אך תמיד מצליח לצאת ללא פגע, ולבסוף אפילו כותב ומוציא לאור………

מקסים, שירך הוא פנינת לשון מיוחדת במינה!

כייף לי לקרוא את מה שאתה כותב אתה אדם מעניין. מבדר.

כתיבתך זורמת

תמשיך לשיר יקירי אתה שר ניפלא

אתה שר לעולם ולכול מה שניברא

כולם זוכים לכבוד בעיניך זה דבר ניפלא

אהבנו…אוהבים..אוהבת את כתיבתך אודי חמודי

כל כך הרבה סיפורים בחרוזים…כולם מהנסיון או פרי דמיון? אני לך מוחאה כפיים, עם חיוך על השפתיים.

אהוד התובנות הפולקלוריסטיות שלך הן צירוף חמוד של סליחה סימפטית עם ביקורת מוסווית.

וצירופיך מבינים ומעלים חיוך סלחן. כל הכבוד.

כישרון עלי אדמות פשוט מדהים מופלא נוגע מרטיט

חייבת להתוודות שלושת הבתים האחרונים אמרתי במילים דומות, אז אחרי הסתיו הוא יגיע …

החבר שהוא בן אדם עם המון אדם ומבינה שאין מושלם אך יש משלים.

כתיבה מדהימה…

אהוד היקר .

תמיד מצליח להעלות חיוך על פניי ותמיד בזמן הכי נדרש לכך.

את ליבי אתה משמח כל פעם מחדש תודה לך חבר . מתחילה להתמכר …..

אהוד יקירי

זכית במתת מאל עליון לעטוף במילים כל רעיון – ואחרי שמונה חודשי הריון נולד גם לחן, אכן חזיון – הגם שאתה שובב עם דמיון יש בכתיבתך שכל והגיון אכן כשרון.

הוד הינך גאון במקנה וצאן חומד לצון עם כל הרצון חברים לעט מחייכים כי כולנו אחים,הקולמוס זקוק למנוחה והיד לתנוחה.

מ ק ס י ם!

מתפעלת כל פעם מחדש מהיכולת לכתוב ולחרוז לכל נושא…

כל שיר שלך מקסים והחשוב שמעלה הוא חיוך ומבדר.

ירבו זכויותיך שירה בדרכך אתה בונה פסל מונומנטלי שישאר ויהדהד בעולם

שתדע שאני ממש אוהבת לקרוא את מה שאתה כותב ואני לא אחת שאוהבת לקרוא שירה או משהו כזה…

אהוד שד משחת, סיפוריך מתגלגלים בנחת ומתוקים מדבש ורחת – גם אלה המצוצים מן התחת

מה איכפת לי מה האחרים מחליטים .

אגיד לך מה החלטתי אני :בשבילי אתה המשורר האלופי .

מס. 1 מבחינתי

נהדר שאתה אהוד יקר כל מילה שלך בסלע… צודק בכל ובחוש הומור נפלא ומי שלא אוהב…יכול לבחור…

והכי חשוב. הצמד היטב למקור אוהבת מאד את שירתך היפה והאמיתית

שובב אתה ולא קטן בכלל, עם מוח פורה וכישרון משוכלל.

איכות שירה נעימה וקולחת, כמו ניחוח שמפו אחר המקלחת.

המשך לשמחנו גם מחר ומחרתיים, אוהבים אותך, עד לב השמיים.

תודה רבה ידידי אהוד שעל כל חבריו אהוד

מטוסים הוא מטיס וכתיבתו מלאה עסיס

משנתו סדורה וברורה ליבו מלא באהבת אדם טהורה

בשנינות נדירה שרק אותו תהלום הופך כל בוץ ורפש ליהלום

לקרוא פוסט שלו זה עונג

חחח, אהוד מה יהיה הסוף בסוף? מישהו צריך לעטוף אותך בצלופן ולקשור לראשך סרט!

אהוד

לו חיית בארץ הייתי יושבת למרגלותיך לשמוע אותך מקריא משיריך

עוד ועוד ועוד המון. המילים שלך מעלות על פניי חיוך ולא משנה

אם זה שיר עצוב או שמח. סגנון הכתיבה הוא מאוד מיוחד.

אוהבת ואחרי שקראתי מה עוד לא עשית בחיים (ברווחים בין העשיות הרבות והמגוונות) אני סקרנית לקרא ולדעת עוד

תודה לך על ההומור שאתה מעניק לנו בכל תחום בחיים.

תמשיך להעניק לי את השירים המלאי ההומור שמעלים

חיוך על פניי גם בזמנים שקשים לי. ולא חסרים.

אהוד אתה אדם מלאכי מיוחד רב כשרונות שכל מראה  שהשם ישמרך  אוהבת אותך מדהים.

אוהבת את ההומור בכתיבתך. תודה שאתה מוציא ממני חיוכים..

חרגע חשבתי שאתה עובר דירה. שמחתי שזה היה אך חלום

אהוד,

כתיבתך משובחת ונוגעת בנימי הנפש. כישרון הכתיבה היה

אצור בך במשך שנים רבות, וכעת הוא מתפרץ במלוא הכח.

המשך לכתוב שירים נפלאים ולרגש אותנו, קוראיך!

נחמד לקרוא מה שאתה כותב ..ככה על הבוקר… לפני העבודה…מנה של אופטמיות ואהבה. יום נפלא

יש רגעים נפלאים מושלמים" רגע יפה היה לי ,

כשקראתי את השיר . תודה

ממש מדהים, כל הכבוד לך קשה שלא להתפעל ממעשי ידייך. הכתיבה נהדרת ללא עוררין.

בכל זאת קפה וקרואסון/ ראובן שבת

בימים טרופים אלו של משבר הקורנה, שבתי לקרוא בספר השירים הקסום והמשעשע  של אהוד נוה –"קפה וקראוסון" שיצא לאור השנה.

ספר השירים הזה נוגע בכל הוויתו בפאריז החושנית. זו שאולי כבר איננה ופגה ושייכת יותר לתקופה של שנות השישים והשבעים

שבה למונחים  נכבדים כמו –"מדאם ",ומסיה-היו משמעויות של יחס, הדדיות, ובצידם גם שעשוע אוורירי וכבוד.

והנה לפנינו בשלל שירים זה אותה אווירה ממש-בשפה, בריחות, במאניירות, ובמראות.

בּוֹקְרוֹ שֶׁל הַיּוֹם נָאֶה בְּפָּרִיז

הָעוֹלָם מִסָּבִיב יָפֶה וְעַלִּיז

בְּקָפֶה בַּפִּנָּה תֵּשֵׁב הַמָּדָאם

בְּיָדָהּ סֵפֶל קָפֶה וְהוּא חַם

בְּיָדָהּ הַשְּׁנִיָּה נוֹגֶסֶת בּוֹן בּוֹן

מִזֶּה גָּדוֹל וְטָעִים הַקְּרוּאָסוֹן

מוּלָהּ עֶלֶם צָעִיר יוֹשֵׁב וּמַבִּיט

אֶת עֵינָיו מִמֶּנָּה אֵינֶנּוּ מַשְׁמִיט

( השיר-קפה וקרוואסון )

תיאור צבעוני, פשוט וחי של אישה מבוגרת, חסרת מבוכה, ישירה הנותנת עינה התאוותנית בבחור צעיר שעליו היא עוגבת.

הזיקה של מגוון השירים בספר היא אחידה. המדאם-קרי, האישה המבוגרת, היא פאריז עצמה.

זו הויטאלית והמחייה שאת שוכניה ובאיה, היא יכולה ומסוגלת בדרכה, לזלול בתאווה אליה.

אבל זו אינה תאווה חסרת מעצורים.יש בה אלמנטים ברורים של אהבה ונתינה לשמה. של שעשוע ועוד.

כל זאת על מנת להראות את הצד היפה של החושניות בחיים, לא של חומרנות גסה, אלא של הנאה קלילה למול נופיה מלאי הקסם.

אלמנט בולט נוסף בשירים הוא הפשטות. אבל אין זו פשטות מרומזת, אירונית או מנוכרת.

זוהי פשטות של טעם אווירירי. נגיעה עכשווית בחיים. מהות בלתי אמצעית אליהם.  

הַיּוֹם בּוֹן בּוֹן כָּאן בַּסוֹרְבּוֹן

פָּגְשָׁה סְטוּדֶנְט אֶחָד גָּאוֹן

עוֹרֵר אֶצְלָהּ מִין תֵּאָבוֹן

אוּלַי תַּזְמִין הוּא לְמָלוֹן 

יְשׂוֹחֲחוּ עַל הָא וְדָּא

מָה עוֹד יִקְרֶה פֹּה לֵךְ תֵּדַע

צָרְפָתִיָּה הִיא מְאַהֶבֶת

צָעִיר יָפֶה מְאֹד אוֹהֶבֶת 

חֲצוּפָה מָּאדָאם לֹא הִסְּסָה

( מהשיר-סיפוק ודי )

בצידה של מדאם זו נמצא גם אחד, מיסיה וידר. טיפוס משעשע, אך חלוש.

אמן ומשורר שלא ברור בדיוק אם הוא בעלה, ידידה, מאהבה הקבוע או כל אלו גם יחד.

מִיסְּיֶיה וִידֶר זֶה הַמְּשׁוֹרֵר, מְעַט חָשַׁק לְהִתְבַּדֵּר

אוּלַי מָאדָּאם יִקַּח לַבָּר, פְּנִינֵי אוֹהֵב שָׁם לָהּ יֹאמַר

נֶחְמָדָה מָאדָּאם וִידֶר, רַק אוֹהֶבֶת לְטַרְטֵר

לְכָל עִנְיָן דּוֹחֶפֶת אַף, אֲפִלּוּ אִם מִזְּמַן חָלַף

לַמִיסְּיֶיה הִיא מְנַדְנֶדֶת, כָּל דָּבָר זֹאת מְדַקְדֶּקֶת

כָּל עִנְיָן שֶׁרַק אֶפְשָׁר, הַיּוֹם שְׂמֵחָה תֵּצֵא לַבָּר

( מתוך השיר מיסיה בבר )

וידר זה מייצג באירוניה עדינה ולא פוגענית כלל את הצד "הרוחני" של פאריז .זה שעניינו גם ובין השאר-שירה ואמנות לסוגיה.

המדאם, קרי פאריז, משתעשעת בו, שולטת בו. מוליכה אותו בנבכי אישיותה הקלילה, והעוגבנית ,והוא בדרכו שלו כרוך אליה מאוד.

הוא גובר על הדקדנטיות של עיר האורות הגדולה יוצק ויוצר קרבה לקוראיו, במראות, בריחות, הטעמים, והנגיעה הבלתי אמצעית , של העיר הגדולה פאריז ועוטף את הכל –

בשפה בלתי אמצעית, ישירה, משעשעת, הנותנת טעם יפה מאוד לסוגה של שירה ישירה, אוהבת חיים ושמחה במובן הכי טוב של המילה.

https://bkiovnhroh1.com/PAGE4480.asp

‪Alicia Forma

זה לא שייקספיר. זה?! אהוד נוה Ehud Naveh כותב הספר ״ זה לא שייקספיר !״מצליח בדרכו המיוחדת להיכנס ללב הקורא בנושאים המיוחדים מחיי היום יום

והעניין שהוא מוצא לנכון להביא במילותייו –

סוחף אותנו ומביא אמירה חזקה מאוד מבין השורות !! כן, יש פה אינטליגנציה ריגשית גבוהה !!

מטובלת בחוש הומור – לעיתים אף חריף !! 🌶

התבשיל המוגש לעיתים רותח ♨️

בסיגנון דיבור קולח שאין בו מילים גבוהות כשייקספיר. בלי לפגוע.

בואו נדבר – תאכלס!! אך יותר מכל עבורי בספר זה – בין המילים,

המסר הכובש עם החיוך – יותר מכל , אני רואה פה אומץ !! לא רק בלספר את עצמך ולהיחשף –

כי עם זאת יש כאן אומץ להגיד מילים של כאן ועכשיו זה בוער!!

של כך זה היה ויהיה כניראה!! וכאן ועכשיו בני אדם מרגישים !

כואבים ! צוחקים ואוהבים לעיתים כועסים 😅

וכל מה שניראה על פניו שזו דרכו של עולם.

הוא בא ושואל – האומנם ?!

הכל יכול להיות מוצדק ומשכנע להפליא !!

ועם זאת הפוך לגמרי מנקודת המתבונן –

שיש בו דעתנות מרתקת !!

בדרכו שלו. של אהוד נוה. וזהו האומץ בין המילים !! 💟מוקירה ומעריכה אותך חבר יקר.

חוכמת חיים מופלאה!! If you want to speak ?! speak !! don’t blink 😉

'זה לא שייקספיר' הינו ספר הביכורים של אהוד נוה

אומן ויוצר רב תחומי כל חייו.

אהוד הוא גם איש עסקים מצליח

שגילה את תאוות הכתיבה ממש לאחרונה.

ספרו כך הוא אומר אינו ספר שירה,

אלא כתיבה בחרוזים על החיים שלו ושל כולנו. הציור בכריכה מזכיר מחזה ומן הסתם

כולנו מעלים הצגה במהלך חיינו

מציגים את עצמנו באינספור מסיכות שונות שאנו עוטים על עצמנו. את סיפוריו/שיריו המחורזים מביא המחבר בצורה שנונה

 ומחכימה מהם כל אחד יוכל להנות ולהחכים.

'לא שייקספיר אני כתיבתי אינה שירה, אף כי בחרוזים הינה. זוהי חיה ובועטת, לבני העם היא מזמרת. לא שייקספיר אני, לאנשים מבני עמי. פה כתובים בחרוזים סיפורים מכל מינים.'

מיד כשקוראים סיפור אחד של אהוד צוללים לתוכו

ולתוך האווירה שהוא מכניס אותנו.

 ישנם סיפורים אמיתיים שמתוך הנפש נחצבו,

ישנם כאלה שמעבירים לנו מוסר השכל על החיים ובכלל!

אך בכולם יש יופי מהפנט של מחבר שכותב מהלב.

'עצוב הוא הכאב

בין חיוך וגם שיחה, זה גדול היא נעימה.

מדי פעם יתגנב, זה עצוב הוא הכאב.

בנפשי קיים לו בור, הוא גדול שם ושחור.

את חיי אחיה איתו, זה כבר זמן שהוא לו פה.'

שירים סיפורים וחרוזים מכיל בתוכו הספר

וכל אחד יחליט מה הוא לוקח איתו מהספר הנפלא.

הוצאת אוריון/ עריכה וניקוד: לאה גליס/ עיצוב העטיפה: אהוד נוה, סמדר מוניס/

154 עמודים 2018.

http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7451156

חוות דעתן של עמליה ודינה זילברשטיין

לספרו ״זה לא שייקספיר !

של המשורר וסופר אהוד נוה‪:

שיריו של אהוד נוה בספרו : "זה לא שייקספיר!"

עוסקים בנושאים מגוונים, שכתובים מניסיון חיים עשיר, בדרך ההומור והחיוך.

ויש לציין שבתוכם שזורים שירים שבהם נוה

מביע בגבורה ובאומץ עמדה אוהדת ביותר כלפי מדינת ישראל

וכלפי העם היהודי.

בשיר: "יונתי" (עמ' 55) מנציח המשורר את זכרו של חברו:

קצין צעיר יהונתן צובנר הי"ד, שנפל במלחמה:

"פיקד על טנק בתעלה…חבר קרוב איבדתי."

בשירו: "יהודי יקר היה" (עמ' 74) מספר נוה על מאיר,

שתרם רבות למדינה ולעם היהודי. שיר מרגש וכואב.

בשיר: "שלום יונה שחורה" (עמ' 107) מנפץ נוה את חלום השלום המדומה.

ובשירו: "עם לא קיים" (עמ'116)

 מדבר המשורר על טענות הכזב של האומות נגד העם היהודי.

בשיר: "ביבי חביבי" מגלה אהוד את יחסו האוהד לרה"מ.

ובשירו: "על חייל ומחבל"

מבטא המשורר את עמדתו הברורה לטובת החייל אלאור אזריה.

ולעומת זאת בשיר: " וואלה עבדאללה" (עמ' 112)

מתאר המשורר את ההסתה הפרועה שמחדירים

המבוגרים לילדים הפלשתינים נגד היהודים.

קולו של אהוד נוה מאד חשוב בהווה.

מומלץ בחום.

הוסיף פרופסור איתן מדיני‪:

תודה לכן עמליה ודינה

על הקריאה והסקירה הניפלאה

לסיפורו הענק של אהוד נוה

אכן כפי שכתבתם האיש ופועלו

חשובים לעם ולמדינה

לרכישה אפשר ב-eBay או לפנות בפרטי, תודה!

‫https://www.ebay.com/itm/192805991023

‏"זה לא שייקספיר!"/ אהוד נוה

ספר שירה

הוצאת אוריון

"כתיבתי אינה שירה, אף כי בחרוזים הנה.

זוהי חיה ובועטת, לבני העם היא מזמרת.

לא שיקספיר אני, לאנשים מבני עמי,

פה כתובים בחרוזים ספורים מכל מינים.

יש צבא וגם שרות, מעט של חוסר אחריות.

תרצה מעט של אהבות, כאן נמצאות והן רבות,"

(עמוד 11 השיר- לא שיקספיר אני).

כן, זה לא שייקספיר, לא מחזה ולא שירה,

אין כאן דרמות וסוגיות מסוג של

"להיות או לא להיות",

בטח לא "רומיאו ויוליה",

אבל יש כאן פנינים רבות,

שירים מצחיקים ועצובים,

על החיים האלו האמיתיים,

שלי, שלך ושל כולנו.

מנוקדים, מחורזים לעיתים,

משקפים את חיי הכותב

על שלל תחומי עשייתו.

צילום, עיצוב תכשיטים, אינטרנט, גרפיקה

ועוד כהנה וכהנה.

איש מגוון הוא הכותב,

אמן רב-תחומי ויוצר בנשמתו,

עסק בתחומים רבים,

ממש איש-אשכולות.

נחשפתי אליו בקבוצת פייסבוק,

שם הוא מעלה שירים והגיגים,

הוא גרם לי לחייך בכל בוקר

ועם רדת ליל חיוך לפני שינה.

השירים מגוונים-

על חברים, עבודות, החיים והאשה

(שהיא די נאה- עלי לציין).

"מה שכאן זה לא המצאתי, רק הבאתי מה חויתי.

את החרוזים שלי, אחלוק כאן עמכם אני.

אם ספור או חויה, רעיון או גם בדיחה,

במוחי אותם אשזור, להנאתכם בקור.

יש מהם שמצחיקים, אחרים הם עצובים,

יספרו הרפתקאות, רק מספר, אין כאן מאות.

רצוני הוא כה פשוט, שתפו אותי בזה הרשות.

את זמנכם אולי אנעים, במילים וגם שירים."

(עמוד 121- השיר "מה שכאן").

שורה תחתונה:

את הספר קראתי במקטעים,

באוטובוס, בין ספרים, בין עבודות הבית,

שיר בבוקר ושיר בערב,

חיוך עלה על שפתיי.

כן, זה לא שירת שייקספיר,

אל תנסו לחפש משמעויות,

החיים הם הצגה אחת גדולה ואנחנו השחקנים הניצבים.

קחו את החיים בסבבה,

תעניקו לעצמכם וליקרים ללבכם

ספר שירה לבריאות הנפש,

הצחוק יפה לבריאות!

ממליצה- קריאה מהנה ומלאת הומור!

יהודה לוי טוקטלי על "זה לא שייקספיר"

ייחודה של ירושליים, גדולתה של ירושליים,

קדושתה של ירושליים ורב-גוניותה של ירושליים

זיכוה בכתרי-מלוכה מאז שירת-ה משוררים ב"דור הזהב"

של פריחת יהדות-ספרד והנצחתה בתפילות ובמסורת-ישראל בימי-חול ובימי-מועד.

ערי-עולם רבות בכל קצווי-תבל עלו עליה במסורותיהן ובפארן ובגודלן —

אך בעולם-הנצח המקיים את ירושלים מזה דורות זכתה רק העיר הזו להיות עירו של אלוהים, ועירם של נביאיו.

עיר חצובה בסלע ובין טרשים אשר שמיה ורוחה ועפרה ספוגים בקדושה וברוח-אלוהים.

טימאוה והשפילוה והחריבוה — אך היא לנצח מתאוששת ומתנערת כעוף-החול האגדי. הכתירוה בשירה ובתורה. הכתירוה בתפילות ובמסורת.

והנה קם בה, וקם לה,וגדל בה איש שספג ניחוחותיה, והתפלש בעפרה, ונשם אוויר-הריה וינק מלשדה ומלשד בניה, וממסורותיהם ומהוויתה. הוא ספג כ"ספונג'דור" מושרש את סודותיה השמורים—וכסחבת-ה"ספונג'ה"

גרף נופיה והיכליה ומרתפיה,דמויות עשיריה וענייה,וכל ניחוחות פינותיה וחצרותיה, ואורחות-חייה וגדולתם של הצומחים בה.

את ירושליים אהבו בצחצחות-לשון, בחרוזים ובלשון-העם, בווידויי-תפילה ובתחינות, ובסיפורי-עם ובאגדות-מסורת. ובירושלים הצטופפו גם ברחובות ובסימטאות, ובחצרות ובבתי-תורה, ובכוכי-מסחר ומלאכה. חיו חיים עמוקי-שרשים וספוגי-מינהגים, עתירי-מסורת ודברי-חוכמה ודברי-לצון. ובאלה, בתוך כל אלה, צמח "ספונג'דור" ירושלמי שהיטיב לספוג מאווירת העיר ומיכמניה.

לא כ"שייקספיר" אך כ"ספונג'דור" רב-מעוף.

וכשמתוך ה"סחי" הירושלמי צומח לו בחור חרוץ, מוכשר ובעל יוזמה ותושייה

ונקלע לעולם חדש ב"עולם החדש" הוא מגלה מה שירושמי מחונן יודע לעשות,

ואיך הוא מגלה חיים אחרים שעל אחר שעל וכובש לו מהלכים "דונם פה ודונם שם"—ומגלה איך סירפד מסימטאות ה"ספונג'ה" גדל הופך לירושלמי-רב-תושיה המסתער וכובש לו שם ובית ומעמד.

וכך נבט לו ירושלמי אחד

מסימטאות ה"ספונג'ה"—והוא "איננו שייקספיר".

5-2-2019

נכס. הבחור יודע להתבטא

 ומן הסתם מאוהב בירושלים עצמה

עד כדי אמירת הלל לפני שהתפנה לומר מילים על ספרך.

נפלא ביותר תאומי,

ממש שבח לספר.

תבורך.

אהוד נוה

ֿשמילותיו הופכות ארוע יומיומי לסיפור בפני עצמו, בכתיבה שופעת, הומוריסטית, מעציבה ומרגשת.

אהוד שכינה את ספרו הראשון "זה לא שייקספיר" או

"It ain't Shakespeare", משום שלא התיימר לכתוב באופן קונבנציונלי אלא לדקור את עינינו וליבנו בחדות מילותיו.

שיריו מחזירים אותנו לילדותנו, לנערותנו, לאהבותינו ונוגעים בנימה אישית בטיפוסים שונים אותם פגש במהלך מסע חייו.

אהוד החליט להצטרף למיזם שלי "שיר-א-שיר" והיה שותף להפיכת מילותיו ללחן ולבצוע בידי זמרים/ות שונים/ות.

איני יודעת מה צופן לנו העתיד אך בטוחה אני שאהוד נוה צופן בחובו הפתעות נוספות ורבות לנו.

כותב למען אהבת החיים עם אהוד נוה/ אתי יוחנן

בימים אלו הוא מוציא לאור ספר שירים בשם: "זה לא שייקספיר!" ובקרוב יוציא ספר שירים

נוסף בשם "צריך ספונג'ה". ראיון טרנס–אטלנטי מפלורידה עם הסופר והמשורר אהוד נוה

"בסך הכל כולנו כותבים כדי שאנשים יקראו, המחמאות הן אחלה תוספת. כשזה זורם זה ממש קולח לבד. המוח עובד, היד רק זזה ורושמת. אתה אפילו לא חושב, השיר כבר בנוי, קיים". במילים אלו פותח האמן הרב תחומי והמשורר אהוד נוה, 68, שנולד, גדל ועבד בירושלים במשך שנים רבות ומתגורר בפלורידה, ארצות הברית, את ספרו החדש "זה לא שייקספיר!" (בהוצאת "אוריון"). הספר כולל יותר מ-150 שירים, הכתובים בסגנון כתיבה חריזה ייחודי, מרגשים, נוגעים ללב ומצחיקים, ויוצא לאור בימים אלו בחנויות הספרים ברחבי הארץ.

בימים אלו עובד נווה על ספרו השני "צריך ספונג'ה" (בהוצאת "ארגמן-מיטב"), שיכיל שירים העוסקים במערכות מסואבות ממשלתיות או פרטיות, באוכלי חינם לסוגיהם ומנהיגים רק בתואר. נווה מקדיש את "צריך ספונג'ה" ל"כל הנלחמים בבזבוז, חוסר יעילות, כפילות וטמטום בכל מערכת בירוקרטית – בין אם היא ממשלתית או פרטית". בהקדמה לספר "צריך ספונג'ה" שייצא בקרוב הוא כותב: "אֶרְצֶה אֹמַר לָאֲנָשִׁים, אֶכְתֹּב הַרְבֵּה גַּם קִשְׁקוּשִׁים, פֹּה אֵין שׁוּם פָּרוֹת קְדוֹשׁוֹת, לִכְתָב כֻּלָּן מְאַפְשְׁרוֹת, אִם חֶבְרָה גַּם מֻסְכָּמוֹת, אֵין כָּאן עִנְיַן שֶׁל עֲלֻיּוֹת, כִּי זוֹ הִיא מִן הַמַּעֲלָה, חֶבְרָה חָפְשִׁית מַעֲנִיקָה, אָז שְׁבוּ לָכֶם וְהִתְרַוְּחוּ, הָעֲבוֹדָה מִלִּים יִתְּנוּ, קְחוּ הַטּוֹב וְהַמַּצְחִיק, זִרְקוּ בַּפַּח אֲשֶׁר מַזִּיק".

נוה הוא אמן רב-תחומי ויוצר בנשמתו – שזכה בפרסים על יצירותיו בתחומים רבים ומגוונים כמו: צילום, עיצוב תכשיטים, מוצרים, אתרי אינטרנט, גרפיקה, עיצוב קטלוגים, חנויות, מסעדות, ריהוט ועוד. הוא גם יזם ואיש עסקים מצליח בארצות הברית, שבבעלותו חברה המספקת חלקי מטוסים לחברות תעופה. הוא גם מוסמך להשיט ספינות ולהטיס מטוסים קטנים.

בשנת 1998, לאחר 20 שנים בהן התגורר בעיר אוונטורה שבפלורידה, ארצות הברית, החליט אהוד לחזור לירושלים, כור מחצבתו, עם רעייתו לסלי ועם משפחתו. לשם כך מכר את ביתו ואת את העסק המצליח שהיה לו: סטודיו לעיצוב תכשיטים. המשפחה התגוררה בירושלים במשך שש שנים, ובמסגרת עבודתו כמנהל  פרויקטים בעיריית ירושלים היה אחד האחראים על פרויקט המיגון בשכונת גילה, ניהל את חדר המצב בעיר בזמן ביקורו ההיסטורי של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל בשנת 2000 וגם את אתר האינטרנט במסגרת מנהלת 2000.   

אהוד, מדוע החלטת לעזוב את ירושלים ולחזור לארצות הברית? "הסיבה האמיתית לעזיבת משפחתי את ארצות הברית הייתה האינתיפאדה השנייה, שהשפיעה לרעה לא רק על תפוסת בתי המלון בירושלים בפרט ובישראל בכלל, אלא גרמה לירידה משמעותית בהיקף התקציבים והמשאבים שהוקצו לפרויקטים שונים בכלל. בשל הנסיבות, לאחר שש שנות מגורים בירושלים, נאלצנו אני ורעייתי לחזור לארצות הברית, ומאז אנו מתגוררים בעיר הקטנה פארקלנד שבפלורידה. לסלי היא אמנית המציירת ומפסלת חפצי אמנות ייחודיים בתלת ממד. הגעתי למסקנה שקשה להרוויח מאמנות – גם בארצות הברית. אמנות עושים בשביל הנשמה – ולא עבור הכסף".

אהוד ולסלי הכירו במהלך בילוי בבר, בו פגש אהוד שתי בחורות צעירות נאות וביקש לרקוד עם אחת מהן. "היא ענתה לי: 'תרקוד עם בת הדוד שלי', ומאז אנו רוקדים ביחד הרבה שנים", מספר אהוד בראיון טרנס-אטלנטי מפלורידה. הוא אף הקדיש ללסלי שירים רבים בספרו החדש, כמו גם לחבריו הרבים באשר הם. 

ספר קצת על ילדותך הירושלמית. "מאז ומתמיד הייתי סקרן ואהבתי ללמוד כמה שיותר, וכמובן קריאת ספרים הייתה אהובה עליי במיוחד בילדותי הירושלמית. הייתי הולך לבית ההסתדרות ברחוב שטראוס בירושלים, משאיל מהספרנית ספר אחד, ומחזיר אותו כבר יום למחרת. בשל כך קיבלתי ממנה אישור מיוחד לקרוא שני ספרים ביום, והייתי מחזיר את שניהם לאחר יום. קראתי כל מה שאפשר, בכל מקום שאפשר ומתי שרק אפשר – עם הרבה צימאון לידע וסקרנון בלתי נדלית".

לאחר שירות קבע בחיל האוויר, טייל בחו"ל, עבד בכמה עבודות מזדמנות, ולאחר מכן כדייל באל-על במשך חמש שנים. הוא ביקש לקבל חופשה ללא תשלום במשך שנה, ומשום שלא אושרה לו גם לזמן קצר  יותר, התפטר ולאחר שלושה ימים בלבד נחת בלאס וגאס עם מזוודה אחת וכמה גרושים בכיס. "רציתי לדעת וללמוד מה זה לחיות בעיר שכולה סביב הימורים. חייתי שם שנה שלמה בווגאס. בלילות עבדתי כנהג מונית, ובימים למדתי אנגלית ומינהל עסקים באוניברסיטת UNLV".

במשך שנים רבות הוא עבד כמעצב אמנותי של תכשיטים, דבר שהחל לגמרי במקרה: כשעבד כסטייליסט וכצלם בחברה שהפיקה קטלוגים, אהוד והצלם שעבד איתו קיבלו משימה להכין לאוסקר דה לה רנטה, אחד ממעצבי האופנה המובילים בעולם, צילום עבור מגזין מקצועי. נוה עיצב אותו והשתמש לכך בחרוזים. מנהלי החברה היו מאוד מרוצים מהעיצוב הייחודי שלו, ובעקבות זאת זומן לשיחה וליום ניסיון למשרת מעצב תכשיטים, והתקבל. לאחר קצת יותר משנה, בה עיצב תכשיטים רבים שהוצגו בתוכניות טלוויזיה, ברשתות חנויות כלבו אמריקניות וקטלוגים נבחרים כמו: מייסיס, סיקס פיפט אוויניו ואחרים, החליט נוה לפתוח חברה משלו אך בשל התקציב הזעום שהיה לו עיצב ליין ייחודי של מתנות לא יקרות עשויות מצדפים: מנורות לילה, שעונים מגנטיים למקרר ועוד. בהמשך, כשרווח לו מעט, פתח גם חנות וסטודיו לעיצוב תכשיטים, בה עבד עם לסלי במשך 18 שנה. 

נולדת וגדלת בירושלים שמופיעה בהרבה שירים בספרך החדש. "בספרי החדש מככבות בשירים רבים דמויות ירושלמיות מתקופת ילדותי ובגרותי, כמו למשל: גבריאל האיש שאת רוב זמנו בילה בכביש, ששון שהיה רוכב על וספה, עמירם שבח ז"ל שהיה קומיקאי וחבר בלהקה צבאית, ורבים אחרים. משום שלא אהבתי את מסגרת הלימודים בבית הספר ברנדייס בירושלים, בו למדתי מכניקה עדינה, ובשל אהבתי הגדולה לתעופה כבר מגיל צעיר, עזבתי לראשונה את עיר הקודש בגיל 16 – לטובת לימודים בבית הספר הטכני של חיל האוויר. שם נבחרתי עם עוד 20 נערים בלבד להשתתף בקורס הראשון של מומחים למנועי סילון. אחרי הקורס הוצבתי לשרת במחלקה יחידה, ניסיונית וחלוצית לשיפוץ מנועים בבסיס תל נוף".

הוא ביקר בפעם הראשונה בארצות הברית במסגרת שירותו הצבאי בגיל 19 וחצי, לאחר שבמשך יותר משנה היה ממונה על צוות ההרצות של המחלקה. מפקדו בחר בו ובחייל נוסף כדי ללמוד על שלושה מנועי סילון חדשים שנוספו לחיל האוויר. לאחר כשנה בארצות הברית, חזר לארץ ועם צוות מצומצם שעמד לרשותו היה אחראי על מערך הקליטה של המנועים בחיל האוויר. בהמשך מונה למפקח מנועים ראשי ביחידה בה שירת – הסמכות העליונה המאשרת בחתימתה כל מנוע הראוי לטיסה בסיום עבודות השיפוץ.

"כְּתִיבָתִי אֵינָהּ שִׁירָה, תִּמְצָא זוֹ מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, פֹּה חַיָּה וּבוֹעֶטֶת, אֶל בְּנֵי עַמִּי הִיא מְדַבֶּרֶת. מִכָּל אֲשֶׁר הוּא בְּלִבִּי, כָּאן בִּכְתָב יוֹשֵׁב חָפְשִׁי. אָז שְׁבוּ כֻּלְּכֶם וְהִתְרַוְּחוּ, הָעֲבוֹדָה מִלִּים יִתְּנוּ, הַתַּעֲנוּג הוּא שֶׁלָּכֶם, בַּחִיוּכִים שֶׁעַל פְּנֵיכֶם". ("לא שייקספיר אני", אהוד נוה).

אהוד אינו מפסיק לכתוב מדי יום, לעתים גם 3-2 שירים ביום. הוא אינו יודע להסביר מדוע הוא כותב בעיקר בחרוזים, אבל חובבי שירה וספרות רבים בישראל וברחבי העולם אוהבים מאוד את שיריו ואת סגנון כתיבתו הייחודי. רוב השירים נכתבו על מקרים ואירועים שקרו לו ולאנשים שהוא מכיר, ולכן קרא לספרו החדש: "זה לא שייקספיר!". שירים רבים מפרי עטו הולחנו – חלקם במסגרת המיזם המוזיקלי "שיר-א-שיר" שנערך ביוזמת הסופרת, המשוררת והדוברת לשעבר של אגודת הסופרים העבריים שרה אהרונוביץ' קרפנוס. השניים מצאו שיש להם הרבה מן המשותף, ואף מכנים האחד את השנייה: תאומי ותאומה. 

מדוע החלטת להוציא ספר שירים ראשון בגיל כה מאוחר? 

"אולי הגעתי לבשלות בגיל 67. אינני יודע להסביר, אבל לשיריי יש קצב משלהם, ולי יש דחף פנימי לכתוב. אני יושב ומתחיל לכתוב שורה או שתיים, וכך מתחיל כל שיר. לשם הנוחיות וכדי לא להחמיץ רדע של השראה, פיזרתי ניירות ועטים בכל מקום בבית. הכתיבה שלי אינטואיטיבית, מגיעה מהראש ומהלב, וכשהשיר נכתב היד רצה לבד וכותבת. לא למדתי לכתוב שירים או ספרות בכלל במסגרת מסודרת. אני כותב מה שיש לי בראש ועל כל נושא. אין אצלי 'פרות קדושות'. כולם עולים על המזבח. אנשים רבים אומרים לי  שאני מזכיר להם בסגנון הכתיבה שלי את דידי מנוסי ואת שמשון מלצר שני ענקים – ועבורי זו מחמאה גדולה מאוד".

אהוד מתכוון להוציא לאור בעתיד הקרוב ארבעה ספרים נוספים: "צריך ספונג'ה וזהו!" שבימים אלו נמצא בעריכה בהוצאת "ארגמן-מיטב", "משורר ובון בון" שכבר מוכן לעריכה, "אז בא לי מנטלי!' שמוכן ומחכה לצאת בזמן הנכון, וספר רביעי שמתבשל בימים אלו ועדיין אין לו שם.

המלצה לספרו השלישי של המשורר וסופר אהוד נוה “קפה וקרואסון״  🙏❤️🌹😅💫🎶 ברצוני להמליץ בחום על סיפרו השלישי של אהוד נוה  בהוצאת : דפים מספרים   

לַמְּשׁוֹרֵר הַרְבֵּה פָּנִים זֹאת רוֹאִים כָּאן בַּשִּׁירִים עִתִּים שָׂמֵחַ מִשְׁתּוֹלֵל פְּעָמִים רַק מְהַתֵּל יִרְשֹׁם אֲשֶׁר בְּדִמְיוֹנוֹ אוֹ יְלַמֵּד מִנִּסְיוֹנוֹ חוֹשֵׁק יַחְלֹק אַהֲבוֹתָיו אוֹ כָּל דָּבָר גַּם אִם כָּאַב אֲשֶׁר מִלָּה כְּתוּבָה בַּיָּד תִּהְיֶה נִשְׁאֶרֶת הִיא לָעַד אִם נִכְתְּבָה וְהִיא טוֹבָה מָשׁוּל לְאֶבֶן חֲצוּבָה מָה שֶׁעָסַקְתִּי בֶּעָבָר הַיּוֹם כְּבָר תַּם הוּא וְנִגְמַר הָעֵט הַיּוֹם הוּא לִי הַכְּלִי אַחְזִיק לִי בּוֹ אִמַּצְתִּי לִי

אהוד נוה, משורר וסופר יליד ירושלים החי כיום בארה"ב, הוא אמן רב־תחומי ואיש עסקים מצליח, שזכה בהכרה, הוקרה ופרסים על יצירותיו בתחומים שונים.

בשנת 2017 פרץ אהוד בסערה לתודעת קוראי השירה העברית. כתיבתו קולחת ושנונה מאוד ומעידה על חוכמת חיים וניסיון. למעלה מחמישים משיריו הולחנו, הוקלטו ובוצעו במסגרות שונות. ידו של אהוד נוה עדיין נטויה.

"קפה וקרואסון" הוא ספרו השלישי.

*** "בּוּם וְטְרַאח"

מתוך ספרו השלישי: קפה וקרואסון!

אָמְרוּ בּוֹן בּוֹן הָיְתָה נָאָה אֲבָל קְשִׁישָׁה עָמְדָה מוּל הַמַּרְאָה כְּלוּם הִיא לֹא רוֹאָה

עַכְשָׁו קְצָת מְתֻסְכֶּלֶת מַרְאָה הִיא מְקַלֶּלֶת  אָמַרְתִּי לָהּ מָאדָאם יֵשׁ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת

אֵלֵךְ אִתָּךְ אִשָּׁה נִקְנֶה לָךְ עֲדָשָׁה תּוּכְלִי הֵיטֵב לִרְאוֹת תֵּצְאִי גַּם לְבַלּוֹת

עָנְתָה זֶה מְצֻיָּן בָּזֹאת יֵשׁ לִי עִנְיָן רָכַשְׁנוּ עֲדָשָׁה מַבְּסוּטָה הָאִשָּׁה

עָמְדָה מוּל הַמַּרְאָה אֲבוֹי מָה הִיא רוֹאָה פַּרְצוּף מָלֵא קְמָטִים עַל סַּנְטֵרה זִיפִים

עַכְשָׁו לְלֹא מוֹרָא רִסְּקָה אֶת הַמַּרְאָה הוֹצִיאָה לָהּ אֶקְדָּח שָׁמַעְנוּ בּוּם וּטְרַאח

וְזֶהוּ… אֵהוּד נָוֶה © כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת

ספרו הראשון, "זה לא שייקספיר!" יצא בהוצאת אוריון.

ספרו השני, "צריך ספונג'ה דחוף!" אזל מן השוק